שמונה "מחברות האוקטבו", מחברות כחולות קטנות כתובות בכתב-ידו של פרנץ קפקא (1883-1924), נתגלו בעזבונו ל הסופר אחרי מותו, והובאו לדפוס בידי ידידו מקס ברוד. יש בהן שברי סיפורים, אפוריזמים, וקטעים בעלי אופי יומני – עירוב המזמן לקורא פגישה מרתקת עם קפקא הסופר, ההוגה והאיש בעת ובעונה אחת. האפוריזמים, האמירות האוטוביוגרפיות ואחדים מן הסיפורים הכלולים ב"מחברות האוקטבו" היו ליסוד-מוסד בהתוודעות אל עולמו של קפקא. גם צורת הכתיבה: הקיטוע, הפרגמנטאריות – החוגגת את ניצחונה בקובץ המיוחד הזה – היא מסימניה המובהקים של היצירה הקפקאית וכרוכה לבלי הפרד באמיתות העמוקות הגלומות בה, שבשלהן היה האיש המעונה והנוירוטי הזה לנציגה המובהק של התקופה. "כתביו היותר משמעותיים של קפקא הם פרגמנטים," כתב המסאי הצרפתי הידוע מוריס בלאנשו. "פרגמנטציה כזאת אינה מקרה. היא חלק מן המשמעות שהיא מרסקת; היא מייצגת היעדר שאינו מתקבל וגם אינו נדחה... היצירה כולה נכללת בדיווחים פרטניים אלה, הנקטעים לפתע פתאום כאילו אין מה לומר עוד... לא נקטעים, אלא מסמנים אי-אפשרות... אי-אפשרותו של הקיום היומיומי, אי-אפשרותה של הבדידות, אי-האפשרות לקבל את אי-האפשרויות האלה."

"מחברות האוקטבו", המתורגמות כאן לראשונה לעברית בידי שמעון זנדבנק, המתרגם-האמן (חתן פרס ישראל לתרגום) וחוקר הספרות, ומלוות בסוף-דבר פרי עטו, הן אפוא חומר-קריאה יקר ערך לכל האוהבים והמוקירים את יצירתו של פרנץ קפקא.